<h1>הרוקח סימן שס"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כל המצות שהן חקות וגזירה צריך לברך שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה. ירוש' בפרק כיצד מברכין גבי קידוש ואפר חטאת ולהזות כל המצות טעונין ברכה אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו כגון גזל גניבה וחמס והוענשו יד עני לא החזיקו וצדקה ולוייה ולקט ושכחה ופיאה והידור זקן שאם מצווים חייב אין צריך לברך וכן עשיית מעקה ודינים ותיקון מאזנים ומשקלות ומידות אין צריך לברך שהברכה וצונו ולא עכו"ם ואם היו עניים חציים היו מפרישים חלקם לבעלי בתים ועניים אחרים אין מצווין ואין צריך לברך אבל בתרומה וראשית הגז ומתנות שצריך להפריש מברך. על בדיקת טריפה אין צריך לברך כי נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל בהמה בחיי' אסור' דצריך לברך על השחיט'. מצאתי כתוב כל מצוה שמצוה בו מבשלוחו ולא סגיא דלא איהו קעביד מברך להבא כמו להתעטף בציצית להניח תפילין לשמור ולישב אבל מצות העשויות על יד כל אדם למול נטילת ידים לולב ותפיל' מברך כלשון הזה על השחיטה על מקרא מגילה ומה שאומרים להדליק כלשון הפסוק הוא להעלות נר תמיד. על ביעור חמץ להודיע שכל בני ביתו חייבין בביעור חמץ שיבדקו. על אכילת מצה בזמן הפסח שהפסח נאכל על השובע ובתחילת סעודתו היה אוכל המצ' ומברך על אכילת מצה שאם היה מברך לאכול משמע שזו אכילת עיקר לכך מברך על אכילת מצה שעדין זמן מצותה. ומה שאנו מברכין על נטילת ידים ולא ליטול אין יכול לברך קודם נטילה דידים עסקניות הן. ואותם שנוהגים לברך קודם המילה, אין לעשות כן דבפרק ר' אליעזר דמילה מסדרן לאחר המילה העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית וכו' מכלל שהכניסו כבר לפי שבירך להכניסו אומ' כשם שנכנס משום חיבת המילה תיקנו אחת לפניה ואחת לאחריה ואעפ"י שמברך להכניסו כן בברכות הרבה כדאמר בנדה (דף נ"א) בני מערבא כדמסלקי תפילייהו מברכי לשמור חוקיו הוא הדין בשאר מצות שכתוב ושמרתם את חוקותי, ואין מנהג לברך אלא אתפילין כשם שמצוה להניחם כך מצוה לסלקם במבואות המטונפות וכשנכנס לבית הכס' ומסיח דעתו מהם, אבל בתלמוד תורה אינו צריך לברך כל פעם ופעם שיושב ללמוד שאינו מסיח דעתו שמחשב בתלמודו לכך מברך בתפילין תדיר לשמור חקיו וכן גבי מילה אף על פי שנעשית מצות' מברך להכניסו וכן לקרות להוציא בני ביתו וכן לישב בסוכה שצריך לישב ישיבת קבע והא דמברכינן על מקרא שבאותה ברכה יוצאין בקריאת' ששומע כעונ'. לקרות ההלל הוא בעצמו. על ביעור חמץ הילכת' ולא לבער דעל משמע בין להבא בין לשעבר לכך מברכין על ביעור וכי האי גוונא במס' ברכות (דף ל"ח) מוציא דאפיק משמע לשעבר ומברכין המוציא משמע להבא ולשעבר והא דמברכינן בורא פרי הגפן בורא פרי העץ בורא פרי האדמה כמו גבי לולב על נטילת לולב כיון דאגבהי' נפק ביה וכל על המילה ועל השחיטה כשנעשית מצותן גמר' אבל כשאין גמר מצות' כגון לישב בסוכה שכל ז' ימי החג צריך לישב אבל על משמע כבר עשה המצוה. להדליק נר של חנוכה מצות' עד שתכלה רגל מן השוק ולא גמר' מיד.
